הכירו את סימה!!! אמא של גיא, מבעלי קפה"קפאין":)

 

אני שמח  להכיר לכם את אמא שלי אשר תציג בפניכם את מתכון ה" חם -חם"

מתכון מסורתי בלעדי לבית שאן- המקום בו חייתי וגרתי בילדותי.

אתם בטח שואלים את עצמכם: מה זה בכלל חם- חם?

זהו בצק מטוגן וטבול בסירופ דבש.

אני זוכר את החם חם עוד מילדותי, במשך שנים היה בבית שאן קיוסק קטנטן [אז בימים ההם עוד היו קוראים לזה קיוסק, בניגוד לשם פיצוציה של היום:)  )ובקיוסק ישב מוכר מבוגר אשר מכר את ה"חם-חם". אני זוכר שבכל בוקר אני וחבריי היינו רצים לקיוסק ומחכים בקוצר רוח לטעום מן המתוק.

הסתבר שהמוצר הנקרא בשם חם - חם לא נמכר בשום מקום אלא אך ורק בבית שאן וכנראה המתכון הומצא ע"י אותו מוכר בקיוסק, מאז עברו שנים רבות[כן, אני הולך ומזדקן:)] הקיוסק הקטנטן בבית שאן  החליף בעלים  אך המסורת בבית שאן נשמרה ועדיין ניתן למצוא ברוב הבתים חם-חם.

בעקבות כתיבת הבלוג עלה במוחי הרעיון לשתף את אמא שלי ולהציע לה להציג בבלוג את מתכון החם-חם שעבר מפה לאוזן במשך שנים.

אמא שלי מאוד שמחה על היוזמה ונענתה ברצון לבקשתי אז הדרך הטובה ביותר היא להציג את המתכון במילים שלה:

סימה:
מתכון החם - חם:

מצרכים:

1 ק"ג קמח
חצי כוס שמן
חצי כוס סוכר
מעט מלח
שמרים יבשים (2 כפות)
מים פושרים לפי הצורך

אופן ההכנה:

לנפות את הקמח, להוסיף את השמרים ולערבב
לאחר מכן להוסיף סוכר, מלח, שמן ולבסוף מים פושרים בהדרגה, לפי הצורך (בצק לא רך ולא קשה)
להטפיח פעם ראשונה בערך כשעה, ללוש את הבצק ושוב להטפיח בפעם השניה
את הבצק ניתן לחלק בערך ל-3 חלקים, לפתוח כל חלק ביד(למיומנים שבינינו:)) או לרדד דק ולחתוך בסכין לחתיכות בגודל הרצוי(אצלינו אוהבים חתיכות קטנות)

בינתיים יש להכין סירופ:
 חצי ק"ג סוכר(אפשר קצת פחות)
כוס וחצי מים
להרתיח בסיר בינוני את הסוכר והמים ולטבול תיון בסירופ שיתן קצת צבע.
וכשהסירופ מבעבע  ניתן לשים חצי לימון סחוט

טיגון:

לחמם שמן עמוק, להכניס את חתיכות הבצק לשמן ולטגן מספר דקות משני הצדדים. להניח על נייר סופג ולטבול מיד בסירופ.(אני ממליצה לטבול מיד את החם חם בסירופ עוד כשהוא חם ולא לחכות שיתקרר אחרת הסירופ לא יספג)

להניח על מגש ללא נייר  ולזלול:)

נשמח לשמוע מכם תגובות, הערות ושאלות הקשורות למתכון

אפשר להגיב בפייסבוק שלנו:

http://www.facebook.com/pages/qpyn/129273177090191?ref=ts

אז מה זה בעצם קפאין?

 

קפאין

קפאין הוא סם ממכר. האזורים במוח שמופעלים כתוצאה מצריכת קפאין הם אותם אזורים הפועלים תחת השפעת אמפטמינים, קוקאין והרואין, אך פעולתו של הקפאין הרבה פחות אינטנסיבית. לכן, בהפסקה פתאומית של צריכת קפאין, יגלה גופנו תסמיני גמילה ונסיגה, כמו כאבי ראש, עייפות מוג

האם אתם צורכים קפאין במהלך היום? קרוב ל-90% מהאנשים ישיבו בחיוב על שאלה זו. קפאין הוא הסם הנצרך ביותר בעולם, והתה והקפה נמצאים במקומות השני והשלישי ברשימת המשקאות הנצרכים ביותר בעולם. (המקום הראשון שמור למים).

אז מה זה בעצם קפאין? בצורתו הטהורה, קפאין נראה כמו אבקה קריסטלית לבנה, המשמשת בתעשיית התרופות בעיקר כמאיצת פעילות לב וכחומר משתן. הקפאין הטהור מגיע מתהליך הפקת קפה ותה נטול-קפאין. אנו רגילים לצרוך את הקפאין במשקאות שונים ובמזונות מתוקים בעיקר, כמו שוקולד.

קפאין הוא סם ממכר. האזורים במוח שמופעלים כתוצאה מצריכת קפאין הם אותם אזורים הפועלים תחת השפעת אמפטמינים, קוקאין והרואין, אך פעולתו של הקפאין הרבה פחות אינטנסיבית. לכן, בהפסקה פתאומית של צריכת קפאין, יגלה גופנו תסמיני גמילה ונסיגה, כמו כאבי ראש, עייפות מוגברת ובעיות זיכרון קלות.

לעומת זאת, מחקרים הוכיחו שקפאין הוא טוב למניעת סוכרת מסוגים מסויימים, להעלאת לחץ דם לסובלים מלחץ דם נמוך ולמניעת סרטן המעי הגס. כמו-כן, ידוע שצריכת מנת קפה סמוך לאימון גופני מאיצה את חילוף החומרים ומגבירה את שריפת הקלוריות.

רוב הקהילייה הרפואית מתייחסת לקפה כמו ליין אדום, כלומר מאמינה שמותר ואף רצוי לשתות ממנו אך במידה. הצריכה המומלצת של קפאין מסתכמת ב-2 עד 3 מנות ביום. משום שלקפאין נדרשות כשעתיים כדי להתפרק לחלוטין בגוף, מומלץ להמתין לפחות את פרק הזמן הזה בין מנה למנה. כמו-כן, משום שהקפאין הוא חומר משתן, כדאי לשתות כוס מים על כל מנת קפה, על-מנת למנוע התייבשות.

אם קפה הוא טוב או לא, זה עניין אישי שלכם. אבל מי יודע? אולי בפעם הבאה, אריק איינשטיין ישיר ''שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה מעט קפה''.

מתוך: http://www.coffeeshop.co.il/cats.php?id=85

אתם מוזמנים להביע את דעתכם ולשתף אותנו בחוויותכם- האם אי פעם ניסיתם להיגמל מקפה? כמה קפה אתם צורכים ביום? האם להיגמל מהקפה זה משהו שלא יעלה על דעתכם אי פעם?
אתם יכולים לעשות זאת דרך דף הפייסבוק שלנו
http://www.facebook.com/pages/qpyn/129273177090191?ref=ts
דרך אימייל: לכתוב ל: shira.avr@gmail.com
או דרך כתיבת תגובות בבלוג עצמו

איזה קפה הוא הכי ישראלי?

הרבה אנשים יגיבו לשאלה זו באופן מיידי: קפה בוץ הוא הכי ישראלי. חייבים להודות שיש דברים בגו. הלא קפה הבוץ הוא המצאה ישראלית לכל דבר. שותים אותו רק בארץ (או ישראלים בחו''ל, כמו שראינו בפרסומת עם ה''הוט ווטר סמול גלאס'') ולמרות שהוא נחשב לנחות בעיני אניני הטעם, הוא עדיין בין משקאות הקפה הנצרכים ביותר בישראל. אבל בדיוק כמו שהפלאפל ספג מכה מרשתות המזון המהיר האמריקאיות שנכנסו לארץ, גם קפה הבוץ כבר לא תופס אותו מקום חשוב בתרבות והוא פינה מקום למשקאות קפה אחרים.

 

את מקומו של קפה הבוץ בתרבות הישראלית תופס אט אט האספרסו. אם בעבר הקפה השחור נתפס כמשקה הפועלים, הרי היום בכל קיוסק יכול אדם לקנות לעצמו מנת אספרסו קצר באותה הקלות. השתייה של אספרסו קצר-קצר ובלי סוכר היא סוג של ''עשיית שרירים'' של הישראלי המודרני, ''תראו אותי, אני שותה משהו מר ומרוכז ונהנה מכל רגע''. כיום, לא נדיר לראות שולחן של אנשי צווארון כחול אשר יושבים בבית-קפה ומולם סט של ספלוני אספרסו משומשים. כוסות הזכוכית, שנהוג היה לראותן מלאות בגרגירי-קפה על השולחן, יושבות כעת מבריקות על המדף בבר-הקפה, בציפייה לאותה הזמנה נדירה של קפה בוץ.

 

אחד המשקאות המובילים לתואר ה''קפה הישראלי'' הוא הקפה ה''הפוך''. אין עוד מקום בעולם שמגיש קפה הנושא את השם הזה (אני מעולם לא שמעתי את המושג ''אפ-סייד-דאון קופי''). אם ייכנס תייר לבית קפה ישראלי ויזמין קפוצ'ינו, המלצרית תביא לו, בשיא הטבעיות, ספל קפה ענקי, עם שוקולד בפנים ומלא בקצפת והתייר בסך הכל רצה את מה שאנו מכנים ''הפוך קטן''. אבל לא, אנו ישראלים ואנו יודעים מה נכון, קפה הפוך זה אספרסו עם הרבה חלב מוקצף. קפוצ'ינו בישראל לעומת זאת, הוא כל משקה שיעלה על רוחו של בעל הבית, כל עוד שהוא יוגש מעוטר בהר של קצפת.

 

עוד סוג של משקה קפה, שלדעתי מגדיר את הישראלי טוב מאוד הוא הטרנד החדש ביותר בארץ, קפה ברד. למרות שהוא קיים כבר כמה שנים טובות, רק בחמש השנים האחרונות אנו רואים בתי קפה שרוכשים מכונת ברד, משהו שבעבר היה נחלתם הבלעדית של הקיוסקים. מאוד מובן לי למה המשקה הזה, שנושא שמות מפוצצים כמו ''גרניטה'' או ''פרפוצ'ינו'', הצליח כל כך לספק את הצרכן הישראלי. בראש ובראשונה הוא קר ואם לא שמתם לב, חם פה. דבר שני, הוא מתוק, מאוד מתוק. בעולם המזון, ידוע שהקהל הישראלי הוא מאוהבי המתוק הגדולים ביותר. אפילו בגלידות שמייבאים לישראל יש יותר סוכר מאשר בארץ המקור. היתרון הגדול ביותר שיש לקפה ברד הוא הנגישות, גם לילדים בני 12 ששותים ''קפה''. ב''קפה'' הזה יש יותר סוכר, חלב, מים ועוד חומרים למיניהם מאשר קפה. תזכירו לי שוב למה קוראים לזה ''קפה''?

 

מתוך:  http://www.coffeeshop.co.il/news.php?N_ID=2199

איך לזהות אספרסו מעולה?

אין כמו הטעם הנהדר של אספרסו, ומשקאות הקפה האחרים המבוססים עליו.
עובדה שכל אחד ששתה אספרסו מעולה יודע. השאלה שלנו היא, האם אי פעם שתית אספרסו מעולה?
אנו נמליץ בעדינות לא למהר ולענות על שאלה זו ב-"כן"!
אספרסו מעולה איננו דבר נפוץ במקומותינו.
הקפה, ובדגש על צורת ההגשה האולטמטיבית שלו, האספרסו הוא משקה ייחודי ביותר.
הוא מיוחד כל כך, בגלל שבזמן שהו משקה גורמה, הוא גם משקה נפוץ מאוד וזול. התוצאה היא אספרסו
באיכות ירודה ה"מתגלגל" לו בבתי הקפה, ויוצר רושם מוטעה באשר לטעם של אספרסו מעולה אמיתי.

אז לפני שנדבר על זיהוי הקפה המעולה, בואו נדבר קצת על מה זה אספרסו בכלל?
אם נרצה להיות רשמיים ומדוייקים, נגלה שאספרסו הוא "בין 47-62.5 מ''ל מים מטוהרים בטמפרטורה שבין 88-95 מעלות אשר הועברו דרך 7-14 גרם קפה טחון בלחץ שבין 9-10 אטמוספרות במשך שבין 22-28 שניות".
ובתכ'לס? רבע כוס של קפה כמעט רותח שנחלט על משך כמעט חצי דקה בלחץ מסויים.
כמו שניתן לראות בקלות, ישנם כבר בשלב זה פרמטרים רבים שהתייחסנו אליהם, ולכולם השפעה מכרעת על טעמו של הקפה.

כעת כשאנו יודעים במה מדובר, בואו נתייחס מעט למעלות השונות אותן תוכלו למצוא בכוס אספרסו.
חמיצות - כן כן. הרבה אנשים רגילים פשוט לשתות קפה מר. לאספרוס אמיתי יש "עוקץ" חמוץ, שמדגדג אותנו בעת השתיה.
גוף - למרות שאספרסו עשוי מכ-95% מים, יש לו סמיכות ונוכחות בפה.

הדרך הפשוטה ביותר היא להסתכל בו. כל אספרסו (שהוא לכל הפחות בעל איכות מינימלית) יהיה מעוטר בראש של "קרמה" - קצף ייחודי לאספרסו.
הקרמה הזו יכולה לספר לנו הרבה על איכות האספרסו, ורבים מתיחסים אליה כמדד עיקרי. הפרמטרים שנרצה לבדוק בקרמה הם:
1. צבע - הצבע אמור להיות חום-אדמדם, ולרוב גם מנומר בגוונים דומים. צבעים כהים מאוד/שחורים מעידים על אספרסו שרוף, וצבע חיוור מעיד על חליטה רעה במיוחד.
2. נפח - הגודל כן קובע! האספרסו אמור להגיע מהר לשולחן, ולכן למרות שהקרמה נעלמת לאט לאט עדיין באספרסו טוב היינו מצפים
לראות כ-30% קרמה בנפח.
דרך נוספת היא לגעת בכוס ולחוש את הטמפרטורה. אמנם נכון שהכוס איננה חלק מהמשקה שמוגש בה, אבל במקום שמכבד את עצמו - הכוס מחוממת מראש.
מדוע? מאחר ונפח המשקה המוגש קטן, אבל זמן השתיה יחסית ארוך, המשקה צפוי להתקרר מהר. כוס חמה עוזרת לנו להנות מאספרסו בטמפרטורה סבירה למשך זמן.
יותר מכך, אם האספרסו החם נמזג לכוס קרה, נקבל במקרה הטוב אספרסו פושר.
מדד אחרון שנרצה להציע הוא נפח. כאמור, מנת אספרסו אמורה להכיל כ-25 מ"ל (50 מ"ל לאספרסו כפול). כמובן שאין אפשרות להבחין בין 25 ל-30 מיליליטר,
אבל בנקל אפשר לראות שמזגו לנו 80 מיליליטר וצפונה. כמות כזו של משקה משמעותה שיותר מידי מים חלטו את הקפה שלנו,
והתוצאה היא שהם הוציאו מהקפה יותר מידי מרירות, חוסר גוף, ושאר תכונות לא רצויות.

מתוך:
http://vaiav.com/index.php?option=com_content&view=article&id=92&Itemid=37

אז מהי דעתכם על האספרסו שלנו בקפאין??? אתם מוזמנים לשלוח אימייל ל- shira.avr@gmail.com 
או לכתוב את דעתכם בדף הבית בפייסבוק
http://www.facebook.com/pages/qpyn/129273177090191?ref=tsאו לכתוב את הערותיכם בבלוג עצמו

סוד ההצלחה - מה מחפשים לקוחות בבתי קפה ומסעדות?

תמיד כשיש לי זמן פנוי אני אוהבת לשוטט באינטרנט ולטבוע בים המידע האינסופי של מנועי החיפוש. בין כל המידע מצאתי האתר הבא של זיו אייל החי את עסקי המזון מזה 20 שנה. באתר קראתי על סוד ההצלחה-מה מחפשים לקוחות בבתי קפה?
http://www.ziveyal.com/Article5.aspx

אני אשמח לשמוע מכם קוראי הבלוג מה אתם מחפשים בבית הקפה?מה חשוב לכם בעת ביקורכם בבית הקפה שלנו- קפאין? דעתכם מאוד חשובה לנו על כן אתם מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק שלנו
http://www.facebook.com/profile.php?id=1311786086
או לכתוב את הערותכם בבלוג עצמו.

קריאה מהנה:)


סוד ההצלחה - מה מחפשים לקוחות בבתי קפה ומסעדות?

"איך זה שאתה עובד בתחום המסעדות ובתי הקפה, ותמיד, אבל תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו יוצאים לאותם מקומות?", היא שאלה ערב אחד.
באמת איך זה קורה? איך אנחנו מתגלגלים לאותו בית קפה או בר קבוע? האם זה משהו שטבוע בנו כבני אדם או אולי התאהבנו במקום מסוים? ומה למעשה אנחנו מחפשים ביציאות שלנו לבתי הקפה. את האוכל המעולה? את העיצוב? את המיקום במרכז העיר? נדמה כי הפתרון לחידה הזו עדיין לא פוצח במלואו. בעיקר נוכח המראה של שני בתי קפה הצמודים זה לזה, כאשר האחד ריק מאדם ובשני עומדים בתור.
סביר להניח, כי התשובה לשאלת מליון הדולר קשורה למכלול של גורמים המשפיעים עלינו וכאשר אלו מיושמים במינונים הנכונים, גדלים סיכויי ההצלחה של העסק.
השורות הבאות ינסו להגדיר את אותם תחומים החייבים בטיפול כאשר המכנה המשותף הוא נקודת המבט של הלקוח ולא בהכרח שיקולים מקצועיים או עסקיים של בעל העסק. לכן לא נתייחס הפעם לשאלות של רישוי עסקים, תמחורי מנות וכו'. לא שאלו נושאים שוליים שאינם דורשים טיפול, אבל אין אלו נושאים הנמצאים משמעותיים בעיני הלקוחות.

חידת המיקום - מדובר באחד הנושאים היותר מורכבים בענף המסעדנות. יש כאלו שיטענו בתוקף כי מיקום הוא זה שיקבע את הצלחתה או נפילתה של מסעדה. יתרה מזאת, כמעט כל מי שהחליט לפתוח קפה או מסעדה רץ מיד לחפש מקום מתוך חשיבה המבוססת על החובה למצוא מיקום מנצח.
ישנם שני דברים שכדאי לזכור בטרם נכריז על מציאת המקום האולטימטיבי:

• היכולות של אדם ממוצע שאינו בעל מקצוע למצוא לעצמו מיקום "מנצח", הן במקרה הטוב מוגבלות. אם להיות קצת יותר בוטה הייתי אומר שאין לו שום מושג ולשם כך דרושה עזרה של מקצוענים. כאלו שידעו להגיד לך כמה מלים על האזור, על אפיוני הקהל המסתובב באזור, על רמות מחירים מקובלות בתחום ועל טרנדים מתפתחים באיזור המוצע.
• מסעדות כמו צ'ימיצ'נגה ודיקסי ובתי קפה כרביבה וסיליה ברמה"ש או קפה תפוז בבצרה, קוראים תיגר על הקביעה כי מיקום הוא שם המשחק. רק מעטים היו מעיזים להמר על המיקום של רביבה וסיליה כמיקום מנצח בטרם נפתח שם בית הקפה.

התפריט - למרות שהתפריט מהווה את ליבת העסקים של מסעדות ובתי קפה, חשוב לזכור כי רמת הציפיות של הלקוחות משתנה מעסק לעסק. אם לדוגמא נצא למסעדה, סביר להניח כי נחפש המלצות על האוכל המוגש בה.
בבתי קפה לעומת זאת הציפייה שונה. אנו קובעים להיפגש בבית קפה בגלל האווירה, הקרבה (המחיר הזול לעומת מסעדה). אך רק לעיתים רחוקות יוצאים אנשים לבתי קפה בחיפוש אחר ארוחה טובה.
שלא נטעה לחשוב כי המסקנה היא שבתי קפה אינם מחויבים להשקיע בתפריט, אבל לא פעם אנו שואלים את עצמנו איך בית הקפה השכן, שהאוכל המוגש בו מזעזע, שרמת הקפה שם מתחת לכל ביקורת, איך זה שהוא עובד ומלא במבקרים, בעוד שכיניו האיכותיים יותר עומדים שוממים.
הסיבה, כאמור, היא שאנשים יוצאים לבתי קפה לא בהכרח לאכול. כן להיפגש, כן לראות ולהראות, כן לשנות אוירה, ואם גם האוכל טוב אז בכלל הרווחנו.

אוירה ועיצוב - הנה אחד המרכיבים החשובים במערכת קבלת ההחלטות של לקוחות לאן לצאת.
הון עתק מושקע בשנים האחרונות בענף המסעדנות בכל הקשור לעיצובי פנים, גינון, תאורה ועד לשירותים מעוצבים להפליא.
העיצוב והאווירה הנוצרת בעקבותיו הם מהמכריעים ביותר בדעתנו על המקום אליו יצאנו.
לא סתם משקיעים יזמים רבים זמן, מרץ וכסף רב בניסיונות לחפש קונספטים ורעיונות חדשניים אשר ימשכו אליהם לקוחות חדשים. אלו יקבעו את הטרנדים העתידיים ועליהם נספר בהתלהבות לאחר כל ביקור במקום שכזה.

קפה - לא פעם אני נדהם לגלות מקומות הנקראים תחת הכותרת של "בית קפה" ואינם מודעים כלל לצורך להתמקצע בתחום הקפה.
הדבר מפתיע שבעתיים לנוכח העובדה כי הקהל היוצא לבילוי מכיר ומבין בקפה, והאכזבה מכוס קפה דלוחה בסיום ארוחה היא הזיכרון עמו יוצא הלקוח מהמקום.
חשוב להכשיר ברמנים מקצועיים לקפה, להבין ולהסביר כי כוס קפה כמוה ככל מנה אחרת בבית הקפה והיא צריכה להיות מוגשת כמו במקומות הטובים ביותר.

השרות - גם תחום זה מטופל היטב רק במקומות מעטים, ולמרות שניכר כי המודעות בקרב בעלי מסעדות ובתי קפה גדלה עם השנים, עדיין מסתפקים רבים בהעסקת צוותים בלתי מקצועיים, בשכר מינימום במקרה הטוב, וללא שכר במקרה הרע.
מי שלא מבין כי המלצרים הנם צוות המכירות והם פרצופו של הקפה או המסעדה, ייכשל ללא ספק בהובלת המקום אשר פתח.
תפקידו של צוות המלצרים אינו לקחת הזמנה משולחן ולהגיש לו את האוכל. תפקידו למכור, להיות איש שווק, לדעת ממה מורכבת כל מנה, לדעת על מה להמליץ לבעלי צרכים מיוחדים, לקבל פידבקים מלקוחות ולהעבירם הלאה.
צוות שכזה חייב בהכשרה מקצועית ורציפה ולא יוכל לבצע את מלאכתו רק בעקבות לימוד התפריט בעל פה וטעימה מזדמנת של מנות שחזרו למטבח.
מי שישכיל להשקיע ולטפח צוות יזכה להרבה יותר ממלצרים. הוא יזכה ללויאליות מצד הצוות, להמלצת הצוות על המקום בפני בני משפחתו ומכריו, ובעיקר לתפקוד מסור ואחראי שיחזיר לקוחות למקום לביקורים נוספים.

המחיר - מה הבעיה, לוקחים את עלות המנה, מכפילים בשלוש, מעגלים כלפי מעלה ויש לנו מחיר למנה.
נכון בתיאוריה אך לא מציאותי.
המחירים מושפעים מהסביבה התחרותית, מהרצון שלנו למצב את עסקינו גבוה או עממי, מחומרי הגלם כמובן ומרמת השרות וחווית הביקור שאנו מספקים.
הרושם הראשוני שייווצר אצל לקוח עם כניסתו למקום מסוים, משפיע על נכונותו לשלם מחיר מסוים. כך למשל אנו משלמים יותר על קפה בארקפה, אולם אנו יכולים לראות בעיניים את רמת ההשקעה בסניפים, את רמת המוצרים ואת רמת הצוותים (בד"כ…).
לא תמיד נקבל פידבקים מלקוחות אולם אם לא תהיה קורלציה בין המחיר בפועל לבין רמת הציפייה של הלקוח, סביר להניח כי הלקוח לא יחזור אלינו שוב.
פערי המחיר בבתי קפה או בארים נעים לפעמים בעשרות אחוזים מאחד לשני על מוצר זהה. אולם בסופו של דבר מדובר על שקלים בודדים, והלקוח הממוצע היוצא לבילוי אינו נוטה לבחור את מקום הבילוי לפי פערים של 20-30 ₪ . יתרה מזאת, הוא מוכן לשלם יותר על מקום שנחשב טרנדי ועכשוי ושבו הוא מקבל תמורה מלאה לכספו.
המסקנה היא כי נושא המחיר הוא חשוב אך אינו מהווה את הגורם המכריע בקבלת ההחלטה לאן לצאת.
במסעדה המצב שונה מכיוון שרמת המחירים מלכתחילה גבוהה יותר מאשר בבית קפה. החלטתנו ליציאה למסעדה מסויימת מושפעת מרמת המחיר של אותה מסעדה הרבה יותר מאשר ביציאה לבילוי בבית קפה.

הפוך או קפוצ‘ינו?

רבים תוהים מה צריך לבקש ומה משמעות השמות. להלן השוואה בלתי ממצה. הרבה פעמים אנו לא יודעים מה ההבדל ולמה הכוונה כאשר שוטפים אותנו במילים ‘מקצועיות‘ שאיננו מבינים וזה מביך אותנו. ולעצם העניין: שני המשקאות מתיחסים לחיבור שבין חלב לאספרסו. חלק מייחסים לקפוצ‘ינו את הקצפת, אבל אין בינו לקצפת מאום. למשקה המורכב מאספרסו וקצפת יש שמות אחרים (למשל אספרסו קון פנה) והקצפת חייבת להיות מדהימה. הקפוצ‘ינו האיטלקי,  הינו משקה המכיל 1/3 אספרסו חזק ועשוי ה ו-2/3 חלב שהוקצף מעט וחומם מעט. הערבוב ביניהם נותן משקה בעל מרקם עדין, שמנתי וקצפי המזכיר מוס ההפוך, בעקרון מכיל יותר חלב ביחס לאספרסו, ז"א שגם בספל גדול ימזגו מנת אספרסו אחת קצרה ועל כל השאר יוסיפו חלב חם, פחות מוקצף .המשקה ההפוך יוצא יותר חלבי וחלש מאחיו הקפוצ‘ו. הוא מוכן כאמור בדרך זו בעיקר בשל חוסר הבנה, אבל בהחלט ישנם רבים שאוהבים אותו כך בשל סלידתם מהקצף, ובשל רצונם במשקה חם יותר ששותים אותו זמן רב. (הקפוצ‘ינו משמש בעיקר משקה מעורר להפסקה ולא לבילוי). שמו של ההפוך ניתן לו על שום הפרופורציה ההפוכה: יותר חלב ופחות קפה, בניגוד לפילטר, שחור או חלילה ‘נס‘ שמוגשים כשרוב הספל הוא הקפה ורק למעלה מלבינים במעט חלב. מקווים שנהינתם לקרוא:) תגובות יתקבלו בברכה! חשוב לנו לשמוע מה דעתכם ואם יש לכם רעיונות חדשים והמלצות לגבי התכנים בבלוג אנא שלחו את תגובתכם ל: shira.avr@gmail.com כמו כן אתם מוזמנים לכתוב את הערותיכם בבלוג עצמו.

קפה: קצת היסטוריה

איפה הכל התחיל וכיצד כבש הקפה את מקומו בעולם? כמה אגדות ומיתוסים בקשר לזהב השחור. סיפורי הקפה מערבים בתוכם מיתוסים, אגדות, תככים, מזימות והרפתקאות. הסיפור מתחיל במיתוס. התחלתו ברועה צאן אתיופי בשם קלדי. קלדי שם לב שהעזים שלו רוקדות לאחר שאכלו מפרי משונה וזר. כדי לחוש בעצמו את ההנאה, טעם קלדי מהפרי ותוך זמן קצר גם הוא פיזז לצד הצאן. איש דת שעבר במקום שאל את קלדי לפשר ההתנהגות המשונה של האדם והבהמה גם יחד. מתוך אמונה כי הפירות יוכלו לעזור לאחיו הדתיים להישאר ערים תוך כדי תפילה, הביא עימו האיש חופן פירות (דובדבנים) לחבריו. מיתוס אחר מתייחס למכובד (דרוויש) עומר. האגדה מספרת כי עומר הוגלה ע"י אויביו ונידון למוות ברעב במדבר האתיופי. לילה אחד התעורר האיש בתוך חלום שהוביל אותו לעץ הקפה. הוא אסף את פירות העץ, הרתיח אותם, ומכיוון שלא היה יכול לאכול את הזרעים, הוא שתה את השיקוי. מלא חיים מחדש, הציע עומר את המשקה החדש למספר חולים שפגש בדרכו. התאוששות החולים עודדה את עומר לחזור לנמל מוקה בתימן, יחד עם פירות קסומים אלו. בשל כוחם המופלא דובדבני הקפה נחשבו למתת האל. אגדות אחרות קושרות את הקפה לדמויות כהלן מטרויה אשר הביאה את "משקה הקסמים" מספרטה לטרויה. אנשי בוטניקה מאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, ושמכאן החל להתפשט בעולם. כפי שמתואר באגדות, השימוש הראשוני שנעשה בקפה היה כבמזון ולא כבמשקה. יש החושבים כי שבטים אפריקאיים ערבבו שברי פולי קפה עם שומן חיות כדי להכין אוכל מזין ומעורר. הם היו אוכלים תערובת זו לצרכי תזונה ולצרכי עוררות בעת הכנות לקרב. משקה הקפה הראשון היה כמו יין. מיץ מפולים שטופים היה מעורבב במים קרים להכנת משקה מרענן. רק לאחר שהערבים החלו להרתיח את פולי הקפה הבלתי קלויים הפך המשקה למשקה חם. למרות שמאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, הוא תורבת לראשונה במנזר בתימן השכנה, לפחות לפני 1000 שנה. האמונה טוענת כי סוחרים תימנים ייבאו לראשונה קפה לארצם, מאתיופיה, דרך מפרץ עדן ודרך נמל מוקה. כל כך הרבה קפה עבר בנמל זה עד ששמו הפך שם נרדף לקפה. כמו האפריקנים, גם הערבים (תימנים) הכינו מהקפה יין בתחילה. QAHWAH (KA-WA), המילה הערבית ליין שימשה לתאור הקפה. כיוון שיין היה אסור על פי חוקי האיסלאם, הקפה שימש כתחליף. בתחילה, כאמור, שימש הקפה בתפילות, וכן כממריץ שניתן בצורת מרשם ע"י רופאים. במהרה הפך הקפה פופולרי ונפוץ. על מנת לספק תנאי גידול נאותים, פיתחו הערבים שיטה לפיה מנביטים את שתילי הקפה בחממות. כשהשתילים בגרו והתחזקו מספיק, הם נשתלו מחדש במורדות ההרים שם הוזנו כראוי בסחף ובמים והוסתרו מהשמש הקופחת. הפופולריות של הקפה גררה חידושים גם בשיטות הכנתו. במהרה החלו לקלות את הפולים ולהכין מהם משקה. ההתפתחות הבאה ארעה בטורקיה, במאה ה-13 לערך: הפולים הקלויים נכתשו לאבקה שלאחר מכן עורבבה עם מים, סוכר ותבלינים (כקינמון, הל וציפורן) ולאחר מכן הורתחו. התוצאה שלה אנו קוראים קפה טורקי היתה למעשה תמצית של חליטה שחוממה מחדש, חולקה לספלונים קטנטנים ושלגמו ממנה לפי הטעם. המצאת האיבריק (אנו קוראים לו בטעות פינג‘אן, במקום לספלוני הקפה הקטנים) איפשרה זירוז הכנת המשקה. כאשר החל המשקה להיות פופולרי יותר ואיבד מההקשר הרפואי והדתי שלו, נפתחו בתי הקפה הראשונים במכה (MECCA). בתי הקפה שנקראו בערבית "QAHVEH KHANEH", סיפקו לאנשים מקום להפגש בו למטרות הימורים, הקשבה למוסיקה, ניהול שיחות דת ופוליטיקה, ולשם שתית קפה. בתי הקפה שלאחר מכן צצו במערב ניסו לחכות את קודמיהם ממכה, קונסטנטינופול ודמשק. למרות שמנהיגי דת וממשל חשו מאוימים בשל קיומם של בתי קפה אלו, מאמציהם לסגור אותם נכשלו. הקפה היה פופולרי מידי והיה לחטא קטן יחסית ליין, למשל. הכנת הקפה ולגימתו עברה במהרה מנחלתם הפרטית של בתי הקפה לבתים פרטיים שם הפכה הגשתו למסורתית, בדומה לטכסי התה ביפן. נדידת הקפה מהמזרח למערב המעבר של הקפה לשאר העולם מלא בגניבות ומזימות. הערבים העריכו כל כך את המסחר שלהם בקפה עד שאסרו על הוצאת הקפה מתימן כצמח או בזרעים. העונש על כך היה מוות. בגלל הפופולריות שלו, התפשטות הקפה היתה בלתי נמנעת. חושדים כי עולי רגל למכה הבריחו את הקפה לראשונה למדינות אחרות במזרח התיכון כמצרים, סוריה וטורקיה. סוחרים ונציאניים היו כנראה הראשונים להעביר את המטען החשוב מחוץ למזרח אל איטליה ולאירופה. ואולם המשקה, שנחשב למשקה האווילות של האיסלאם, הוכרז ע"י מתפללים איטלקים כאילו הוא עבודת השטן. הם רצו ששתיית הקפה תיזנח כדי למנוע מהשותים אותו ליפול למלכודת נצח. לקראת סוף המאה ה-16 ביקש האפיפיור קלמנט השמיני שמשקה חטא זה יובא בפניו. הוא הושפע כה חזק מהמשקה שהוא סירב לעוזבו אך המשיך למנוע מהתפשטותו בארצות העולם הנוצרי. מדינות חזקות כצרפת, איטליה וגרמניה התחרו על הצגת הפלא בפני הקולוניות שלהן, אך הולנד היתה זו שהצליחה ראשונה. ב-1616 הבריחו ההולנדים שתיל קפה אל מחוץ לתימן וב-1658 החלו בגידולו ביאווה ובציילון. במהרה הפכה אמסטרדם למרכז מסחרי לקפה שצמח בקולוניות ההולנדיות. הקפה מיאווה כה מוצלח היה עד שיאווה הפכה לשם נרדף לקפה. ב-1714 נשלח שתיל קפה להפריה בגניו של לואי ה-14 מלך צרפת, ומשם הועבר לקולוניות הצרפתיות, דרום ומרכז אמריקה, והקפה הקריבי נולד. גניבת אחד השתילים ממטע קפה זה מספקת לנו את אחד הסיפורים המרתקים בקשר לנדידת הקפה. מסופר על קצין ים צרפתי צעיר ששירת במרטיניק. שמו: GABRIEL MATHIEU DE CLIEU. לאחר ששמע על הצלחת הצמח ביאווה, האמין דה קלו שהוא יכול להביא מזל רב לצרפת אם יצליח להנביט קפה ב-WEST INDIES. הוא גנב שתיל מארמון המלך הצרפתי וארז אותו בתוך תמונה בעלת דופן כפולה, בדרכו הארוכה בים. למרות קשיי ההפלגה, שכללו סערות מזג אוויר והתקפות פירטים, הצליח דה קלו להגיע למרטיניק. ממרטיניק עברו שתילי קפה להאיטי, סנטו דומינגו וגוודלופ. כפי שהוזכר מקודם, ההולנדים לקחו קפה ליאווה. הם העבירו מעט ממנו לגויאנה ההולנדית (סורינאם) שבדרום אמריקה ב-1718. באותו זמן עסקו הצרפתים בגידול קפה בגויאנה הצרפתית. כאשר ארעה מחלוקת על הגבול, ברזילאי בשם פרנסיסקו דה מיו פאיטה נקרא כדי לפשר. כתגמול, קיבל פאיטה זה שק של זרעי קפה ועט שתילים מאשת המושל הצרפתי. עד סוף המאה ה-18 קפה הפך לענף יצוא רווחי ביותר בשביל ברזיל. ובחזרה התפשטותו הרחבה של הקפה המשיכה בשיטת הקולוניות. הבריטים הביאו קפה לג‘מייקה לראשונה בשנת 1730. לגואטמלה הוא הגיע בין 1750 ל-1760, לקוסטה ריקה בשנת 1779 ולמקסיקו בשנת 1790. אי קטן בדרום מערב האוקיאנוס ההודי שיחק תפקיד חשוב בהגירת הקפה מסביב לעולם. מדובר בקולוניה צרפתית בשם בורבון, שהציעה את התנאים האידיאליים לחממת קפה מגנו של המלך לואי. למעשה, גידול קפה היה כה חשוב שב-1723 הכריז מושל הקולוניה שכל מטע נדרש לגדל 200 עצי קפה נוספים וכל מי שפוגע במטע קפה צפוי לעונש מוות. כאשר הפך הסוכר לענף הגידול העיקרי באי, מצאו שתילי קפה בורבון את דרכם לארצות דרום ומרכז אמריקה. שתילים אלו היו צאצאי זן ערביקה שנקרא בורבון. מסיונרים לקחו איתם את השתילים לארצות כמו ברזיל, קולומביה, פרו, אל סלבדור, מקסיקו וקניה. נדידה עולמית זו של קפה שבה לאפריקה ב 1878 יחד עם מתיישבים אנגלים במזרח היבשת. עד 1900 השביחו מתיישבים אלו את שתיליהם עם הבורבון. הקפה מצא את דרכו חזרה הביתה. הגלובליות הזו של הקפה הפכה אותו למוצר (COMMODITY) הנצרך ביותר בעולם (בדולרים) אחרי הנפט. היום מגדלים את הקפה בלמעלה מחמישים ארצות, והוא מפרנס למעלה מ-20 מליון איש, ביצור וצריכה מסביב לעולם. התפשטות בתי הקפה כפי שהוזכר מקודם, בתי הקפה הראשונים צצו במכה במחצית השניה של המאה ה-15. הקונספט של בית הקפה התפשט במהירות וניתן היה למצוא אותו גם בקונסטנטינופול ודמשק. אלו של קונסטנטינופול, שהיו ידועים בריהוט אלגנטי יוצא מן הכלל, היוו מודל לגרסאות בתי הקפה הארופאיים שעתידים היו לקום. היחודיות של בית הקפה עזרה לו להתפשט. מעולם לא היה לאנשים מקודם מקום בו יכלו להתאסף לצרכים חברתיים, עסקיים או פולמוסיים, ועוד תוך שלוגמים משקה מיוחד ולא יקר - הקפה. כאשר הביאו הונציאניים את הקפה לאיטליה, בסביבות 1960, נפתחו שם גם בתי הקפה הראשונים. ב-1720 פתח פלוריאן פרנסיסקארי בית קפה בפיאצה סן מרקו, בשם ‘קפה פלוריאן‘, הפועל עד עצם היום הזה. בית הקפה האוסטרי הראשון, Blue Bottle, נפתח ב-1683 ע"י פרנץ קולשיצקי, שהביאו מטורקיה לאחר ניצחון האוסטרים על הטורקים. בית הקפה האנגלי הראשון נפתח באוקספורד שבאנגליה ב-1650 ע"י מהגר טורקי בשם ג‘ייקובס (Jacob‘s). ב-1652 נפתח בית הקפה הראשון בלונדון. מהר מאד נפתחו בתי הקפה המפורסמים ביותר, ביניהם Mol‘s Coffee House באקסטר (שבו נהג סיר וולטר ראלי ללגום קפה ולעשן מקטרת) ו-Lloyd‘s (היכן שאדוארד לויד שמר על ספרי הפלגותיו, ולקוחותיו ביטחו את אניותיו). לוידס הפך בסופו של דבר לבית הביטוח הגדול והמפורסם בעולם. בתחילת המאה ה-18 הכילה לונדון קרוב ל-2000 בתי קפה. למרות שמקומות אלו היו פופולריים בשל אפשרות הגברים להתאסף בהם, לנשים אסורה הייתה הגישה לשם. כתוצאה מכך פיתחו הנשים גני תה (Tea Gardens), מה שתרם לפופולריות של התה באנגליה. טיפים ואקדמיה בתי הקפה היו ידועים כ"אוניברסיטה בגרוש". במחיר של פני אחד, מחיר כוס קפה, יכולת להיכנס למקום בו שמעת מרצים מהאוניברסיטה הדנים בנושאי אקדמיה. תוצר לוואי נוסף של בתי הקפה האנגלים הוא מנהג התשר (Tipping). קופסאות נחושת גדולות הוצבו בבתי קפה, על מנת לעודד את האורחים העשירים לזרוק לשם מטבעות, במטרה "להבטיח דיוק בשרות". כך נולד הטיפ. בצרפת הפך ה‘קפה‘ מקום מפגשם של אמנים ואינטלקטואלים בחברה הצרפתית. ואמנם ‘קפה פרוסקופ‘ האלגנטי שנפתח ב-1689 ומוקם מול "La Comedie Francaise" הכיל אורחים מכובדים כרוסו, וולטיר, נפוליאון בונפרטה ובנימין פרנקלין. מאמינים כי עד 1843היו בפריס 3000 בתי קפה. אחד מהם, קפה דה לה פה, קיים עד היום. בתגובה הומוריסטית לנסיונות פרדריק הגדול להפחית את צריכת הקפה בגרמניה, כתב יוהן סבסטיאן באך את הקנטטה לקפה ב-1732. בתי הקפה באמריקה באמריקה, בתי הקפה נשאו אופי שונה מזה האירופאי. הקפה הוגש בטברנות ובמסבאות, היכן שהיו מגישים גם מזון ומשקאות אחרים, כמו בירה ומתאבנים. בהיותם פוריטנים למדי, האמינו האמריקנים כי ישיבה בטלה בבתי קפה, במשך שעות ארוכות, אינה תואמת את אמות מידותיהם. יחד עם זאת, ב-1670, ניתן רשיון לדורותי ג‘ונס למכור קפה בבוסטון. היא עשתה כך יחד עם מספר רב של נשים שהפעילו את בתי המרזח באותה עת. כמו באנגליה, נשים לא הורשו לפקוד מקומות מפגש אלו, אך לאחר מאמץ רב הן הורשו להפעילם.  שלא כמו בתי הקפה באירופה, אשר משכו אליהם אמנים ואינטלקטואלים, בית הקפה האמריקאי שימש כמקום מפגש יחודי להתייעצויות ומשפטים. כאשר הקפה החל להחליף את הבירה כמשקה לארוחת הבוקר לקראת 1690, הפכו בתי קפה אלו פופולריים יותר. עוד קפיצת מדרגה משמעותית עשה הקפה לאחר "מסיבת התה של בוסטון". לאחר שהמלך ג‘ורג‘ הטיל מסים על תה, שפכו אותו הפטריוטים למי הנמל, והקפה הפך למשקה הפטריוטי של אמריקה. מילון הקפה הגדול כמה אתרים לאוהבי הקפה: http://www.coffeegeek.com/ - אתר לאוהבי קפה (כולל סרטים על קפה). http://www.coffeeuniverse.com/ - כל מה שרצית לדעת על קפה ועוד.......... http://www.avacoffee.com/ - בית הקליה הגדול במדינה. http://www.scae.com/ - איגוד הקפה האירופי. http://www.coffeekids.org/ - אתר תרומות לילדי הקפה. http://www.coffeescience.org/ - מדע הקפה.