קפה: קצת היסטוריה

איפה הכל התחיל וכיצד כבש הקפה את מקומו בעולם? כמה אגדות ומיתוסים בקשר לזהב השחור. סיפורי הקפה מערבים בתוכם מיתוסים, אגדות, תככים, מזימות והרפתקאות. הסיפור מתחיל במיתוס. התחלתו ברועה צאן אתיופי בשם קלדי. קלדי שם לב שהעזים שלו רוקדות לאחר שאכלו מפרי משונה וזר. כדי לחוש בעצמו את ההנאה, טעם קלדי מהפרי ותוך זמן קצר גם הוא פיזז לצד הצאן. איש דת שעבר במקום שאל את קלדי לפשר ההתנהגות המשונה של האדם והבהמה גם יחד. מתוך אמונה כי הפירות יוכלו לעזור לאחיו הדתיים להישאר ערים תוך כדי תפילה, הביא עימו האיש חופן פירות (דובדבנים) לחבריו. מיתוס אחר מתייחס למכובד (דרוויש) עומר. האגדה מספרת כי עומר הוגלה ע"י אויביו ונידון למוות ברעב במדבר האתיופי. לילה אחד התעורר האיש בתוך חלום שהוביל אותו לעץ הקפה. הוא אסף את פירות העץ, הרתיח אותם, ומכיוון שלא היה יכול לאכול את הזרעים, הוא שתה את השיקוי. מלא חיים מחדש, הציע עומר את המשקה החדש למספר חולים שפגש בדרכו. התאוששות החולים עודדה את עומר לחזור לנמל מוקה בתימן, יחד עם פירות קסומים אלו. בשל כוחם המופלא דובדבני הקפה נחשבו למתת האל. אגדות אחרות קושרות את הקפה לדמויות כהלן מטרויה אשר הביאה את "משקה הקסמים" מספרטה לטרויה. אנשי בוטניקה מאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, ושמכאן החל להתפשט בעולם. כפי שמתואר באגדות, השימוש הראשוני שנעשה בקפה היה כבמזון ולא כבמשקה. יש החושבים כי שבטים אפריקאיים ערבבו שברי פולי קפה עם שומן חיות כדי להכין אוכל מזין ומעורר. הם היו אוכלים תערובת זו לצרכי תזונה ולצרכי עוררות בעת הכנות לקרב. משקה הקפה הראשון היה כמו יין. מיץ מפולים שטופים היה מעורבב במים קרים להכנת משקה מרענן. רק לאחר שהערבים החלו להרתיח את פולי הקפה הבלתי קלויים הפך המשקה למשקה חם. למרות שמאמינים שמוצא הקפה באתיופיה, הוא תורבת לראשונה במנזר בתימן השכנה, לפחות לפני 1000 שנה. האמונה טוענת כי סוחרים תימנים ייבאו לראשונה קפה לארצם, מאתיופיה, דרך מפרץ עדן ודרך נמל מוקה. כל כך הרבה קפה עבר בנמל זה עד ששמו הפך שם נרדף לקפה. כמו האפריקנים, גם הערבים (תימנים) הכינו מהקפה יין בתחילה. QAHWAH (KA-WA), המילה הערבית ליין שימשה לתאור הקפה. כיוון שיין היה אסור על פי חוקי האיסלאם, הקפה שימש כתחליף. בתחילה, כאמור, שימש הקפה בתפילות, וכן כממריץ שניתן בצורת מרשם ע"י רופאים. במהרה הפך הקפה פופולרי ונפוץ. על מנת לספק תנאי גידול נאותים, פיתחו הערבים שיטה לפיה מנביטים את שתילי הקפה בחממות. כשהשתילים בגרו והתחזקו מספיק, הם נשתלו מחדש במורדות ההרים שם הוזנו כראוי בסחף ובמים והוסתרו מהשמש הקופחת. הפופולריות של הקפה גררה חידושים גם בשיטות הכנתו. במהרה החלו לקלות את הפולים ולהכין מהם משקה. ההתפתחות הבאה ארעה בטורקיה, במאה ה-13 לערך: הפולים הקלויים נכתשו לאבקה שלאחר מכן עורבבה עם מים, סוכר ותבלינים (כקינמון, הל וציפורן) ולאחר מכן הורתחו. התוצאה שלה אנו קוראים קפה טורקי היתה למעשה תמצית של חליטה שחוממה מחדש, חולקה לספלונים קטנטנים ושלגמו ממנה לפי הטעם. המצאת האיבריק (אנו קוראים לו בטעות פינג‘אן, במקום לספלוני הקפה הקטנים) איפשרה זירוז הכנת המשקה. כאשר החל המשקה להיות פופולרי יותר ואיבד מההקשר הרפואי והדתי שלו, נפתחו בתי הקפה הראשונים במכה (MECCA). בתי הקפה שנקראו בערבית "QAHVEH KHANEH", סיפקו לאנשים מקום להפגש בו למטרות הימורים, הקשבה למוסיקה, ניהול שיחות דת ופוליטיקה, ולשם שתית קפה. בתי הקפה שלאחר מכן צצו במערב ניסו לחכות את קודמיהם ממכה, קונסטנטינופול ודמשק. למרות שמנהיגי דת וממשל חשו מאוימים בשל קיומם של בתי קפה אלו, מאמציהם לסגור אותם נכשלו. הקפה היה פופולרי מידי והיה לחטא קטן יחסית ליין, למשל. הכנת הקפה ולגימתו עברה במהרה מנחלתם הפרטית של בתי הקפה לבתים פרטיים שם הפכה הגשתו למסורתית, בדומה לטכסי התה ביפן. נדידת הקפה מהמזרח למערב המעבר של הקפה לשאר העולם מלא בגניבות ומזימות. הערבים העריכו כל כך את המסחר שלהם בקפה עד שאסרו על הוצאת הקפה מתימן כצמח או בזרעים. העונש על כך היה מוות. בגלל הפופולריות שלו, התפשטות הקפה היתה בלתי נמנעת. חושדים כי עולי רגל למכה הבריחו את הקפה לראשונה למדינות אחרות במזרח התיכון כמצרים, סוריה וטורקיה. סוחרים ונציאניים היו כנראה הראשונים להעביר את המטען החשוב מחוץ למזרח אל איטליה ולאירופה. ואולם המשקה, שנחשב למשקה האווילות של האיסלאם, הוכרז ע"י מתפללים איטלקים כאילו הוא עבודת השטן. הם רצו ששתיית הקפה תיזנח כדי למנוע מהשותים אותו ליפול למלכודת נצח. לקראת סוף המאה ה-16 ביקש האפיפיור קלמנט השמיני שמשקה חטא זה יובא בפניו. הוא הושפע כה חזק מהמשקה שהוא סירב לעוזבו אך המשיך למנוע מהתפשטותו בארצות העולם הנוצרי. מדינות חזקות כצרפת, איטליה וגרמניה התחרו על הצגת הפלא בפני הקולוניות שלהן, אך הולנד היתה זו שהצליחה ראשונה. ב-1616 הבריחו ההולנדים שתיל קפה אל מחוץ לתימן וב-1658 החלו בגידולו ביאווה ובציילון. במהרה הפכה אמסטרדם למרכז מסחרי לקפה שצמח בקולוניות ההולנדיות. הקפה מיאווה כה מוצלח היה עד שיאווה הפכה לשם נרדף לקפה. ב-1714 נשלח שתיל קפה להפריה בגניו של לואי ה-14 מלך צרפת, ומשם הועבר לקולוניות הצרפתיות, דרום ומרכז אמריקה, והקפה הקריבי נולד. גניבת אחד השתילים ממטע קפה זה מספקת לנו את אחד הסיפורים המרתקים בקשר לנדידת הקפה. מסופר על קצין ים צרפתי צעיר ששירת במרטיניק. שמו: GABRIEL MATHIEU DE CLIEU. לאחר ששמע על הצלחת הצמח ביאווה, האמין דה קלו שהוא יכול להביא מזל רב לצרפת אם יצליח להנביט קפה ב-WEST INDIES. הוא גנב שתיל מארמון המלך הצרפתי וארז אותו בתוך תמונה בעלת דופן כפולה, בדרכו הארוכה בים. למרות קשיי ההפלגה, שכללו סערות מזג אוויר והתקפות פירטים, הצליח דה קלו להגיע למרטיניק. ממרטיניק עברו שתילי קפה להאיטי, סנטו דומינגו וגוודלופ. כפי שהוזכר מקודם, ההולנדים לקחו קפה ליאווה. הם העבירו מעט ממנו לגויאנה ההולנדית (סורינאם) שבדרום אמריקה ב-1718. באותו זמן עסקו הצרפתים בגידול קפה בגויאנה הצרפתית. כאשר ארעה מחלוקת על הגבול, ברזילאי בשם פרנסיסקו דה מיו פאיטה נקרא כדי לפשר. כתגמול, קיבל פאיטה זה שק של זרעי קפה ועט שתילים מאשת המושל הצרפתי. עד סוף המאה ה-18 קפה הפך לענף יצוא רווחי ביותר בשביל ברזיל. ובחזרה התפשטותו הרחבה של הקפה המשיכה בשיטת הקולוניות. הבריטים הביאו קפה לג‘מייקה לראשונה בשנת 1730. לגואטמלה הוא הגיע בין 1750 ל-1760, לקוסטה ריקה בשנת 1779 ולמקסיקו בשנת 1790. אי קטן בדרום מערב האוקיאנוס ההודי שיחק תפקיד חשוב בהגירת הקפה מסביב לעולם. מדובר בקולוניה צרפתית בשם בורבון, שהציעה את התנאים האידיאליים לחממת קפה מגנו של המלך לואי. למעשה, גידול קפה היה כה חשוב שב-1723 הכריז מושל הקולוניה שכל מטע נדרש לגדל 200 עצי קפה נוספים וכל מי שפוגע במטע קפה צפוי לעונש מוות. כאשר הפך הסוכר לענף הגידול העיקרי באי, מצאו שתילי קפה בורבון את דרכם לארצות דרום ומרכז אמריקה. שתילים אלו היו צאצאי זן ערביקה שנקרא בורבון. מסיונרים לקחו איתם את השתילים לארצות כמו ברזיל, קולומביה, פרו, אל סלבדור, מקסיקו וקניה. נדידה עולמית זו של קפה שבה לאפריקה ב 1878 יחד עם מתיישבים אנגלים במזרח היבשת. עד 1900 השביחו מתיישבים אלו את שתיליהם עם הבורבון. הקפה מצא את דרכו חזרה הביתה. הגלובליות הזו של הקפה הפכה אותו למוצר (COMMODITY) הנצרך ביותר בעולם (בדולרים) אחרי הנפט. היום מגדלים את הקפה בלמעלה מחמישים ארצות, והוא מפרנס למעלה מ-20 מליון איש, ביצור וצריכה מסביב לעולם. התפשטות בתי הקפה כפי שהוזכר מקודם, בתי הקפה הראשונים צצו במכה במחצית השניה של המאה ה-15. הקונספט של בית הקפה התפשט במהירות וניתן היה למצוא אותו גם בקונסטנטינופול ודמשק. אלו של קונסטנטינופול, שהיו ידועים בריהוט אלגנטי יוצא מן הכלל, היוו מודל לגרסאות בתי הקפה הארופאיים שעתידים היו לקום. היחודיות של בית הקפה עזרה לו להתפשט. מעולם לא היה לאנשים מקודם מקום בו יכלו להתאסף לצרכים חברתיים, עסקיים או פולמוסיים, ועוד תוך שלוגמים משקה מיוחד ולא יקר - הקפה. כאשר הביאו הונציאניים את הקפה לאיטליה, בסביבות 1960, נפתחו שם גם בתי הקפה הראשונים. ב-1720 פתח פלוריאן פרנסיסקארי בית קפה בפיאצה סן מרקו, בשם ‘קפה פלוריאן‘, הפועל עד עצם היום הזה. בית הקפה האוסטרי הראשון, Blue Bottle, נפתח ב-1683 ע"י פרנץ קולשיצקי, שהביאו מטורקיה לאחר ניצחון האוסטרים על הטורקים. בית הקפה האנגלי הראשון נפתח באוקספורד שבאנגליה ב-1650 ע"י מהגר טורקי בשם ג‘ייקובס (Jacob‘s). ב-1652 נפתח בית הקפה הראשון בלונדון. מהר מאד נפתחו בתי הקפה המפורסמים ביותר, ביניהם Mol‘s Coffee House באקסטר (שבו נהג סיר וולטר ראלי ללגום קפה ולעשן מקטרת) ו-Lloyd‘s (היכן שאדוארד לויד שמר על ספרי הפלגותיו, ולקוחותיו ביטחו את אניותיו). לוידס הפך בסופו של דבר לבית הביטוח הגדול והמפורסם בעולם. בתחילת המאה ה-18 הכילה לונדון קרוב ל-2000 בתי קפה. למרות שמקומות אלו היו פופולריים בשל אפשרות הגברים להתאסף בהם, לנשים אסורה הייתה הגישה לשם. כתוצאה מכך פיתחו הנשים גני תה (Tea Gardens), מה שתרם לפופולריות של התה באנגליה. טיפים ואקדמיה בתי הקפה היו ידועים כ"אוניברסיטה בגרוש". במחיר של פני אחד, מחיר כוס קפה, יכולת להיכנס למקום בו שמעת מרצים מהאוניברסיטה הדנים בנושאי אקדמיה. תוצר לוואי נוסף של בתי הקפה האנגלים הוא מנהג התשר (Tipping). קופסאות נחושת גדולות הוצבו בבתי קפה, על מנת לעודד את האורחים העשירים לזרוק לשם מטבעות, במטרה "להבטיח דיוק בשרות". כך נולד הטיפ. בצרפת הפך ה‘קפה‘ מקום מפגשם של אמנים ואינטלקטואלים בחברה הצרפתית. ואמנם ‘קפה פרוסקופ‘ האלגנטי שנפתח ב-1689 ומוקם מול "La Comedie Francaise" הכיל אורחים מכובדים כרוסו, וולטיר, נפוליאון בונפרטה ובנימין פרנקלין. מאמינים כי עד 1843היו בפריס 3000 בתי קפה. אחד מהם, קפה דה לה פה, קיים עד היום. בתגובה הומוריסטית לנסיונות פרדריק הגדול להפחית את צריכת הקפה בגרמניה, כתב יוהן סבסטיאן באך את הקנטטה לקפה ב-1732. בתי הקפה באמריקה באמריקה, בתי הקפה נשאו אופי שונה מזה האירופאי. הקפה הוגש בטברנות ובמסבאות, היכן שהיו מגישים גם מזון ומשקאות אחרים, כמו בירה ומתאבנים. בהיותם פוריטנים למדי, האמינו האמריקנים כי ישיבה בטלה בבתי קפה, במשך שעות ארוכות, אינה תואמת את אמות מידותיהם. יחד עם זאת, ב-1670, ניתן רשיון לדורותי ג‘ונס למכור קפה בבוסטון. היא עשתה כך יחד עם מספר רב של נשים שהפעילו את בתי המרזח באותה עת. כמו באנגליה, נשים לא הורשו לפקוד מקומות מפגש אלו, אך לאחר מאמץ רב הן הורשו להפעילם.  שלא כמו בתי הקפה באירופה, אשר משכו אליהם אמנים ואינטלקטואלים, בית הקפה האמריקאי שימש כמקום מפגש יחודי להתייעצויות ומשפטים. כאשר הקפה החל להחליף את הבירה כמשקה לארוחת הבוקר לקראת 1690, הפכו בתי קפה אלו פופולריים יותר. עוד קפיצת מדרגה משמעותית עשה הקפה לאחר "מסיבת התה של בוסטון". לאחר שהמלך ג‘ורג‘ הטיל מסים על תה, שפכו אותו הפטריוטים למי הנמל, והקפה הפך למשקה הפטריוטי של אמריקה. מילון הקפה הגדול כמה אתרים לאוהבי הקפה: http://www.coffeegeek.com/ - אתר לאוהבי קפה (כולל סרטים על קפה). http://www.coffeeuniverse.com/ - כל מה שרצית לדעת על קפה ועוד.......... http://www.avacoffee.com/ - בית הקליה הגדול במדינה. http://www.scae.com/ - איגוד הקפה האירופי. http://www.coffeekids.org/ - אתר תרומות לילדי הקפה. http://www.coffeescience.org/ - מדע הקפה.